תקציר
חשוב מאוד להכיר את הסכמי הסחר השונים, את כללי המקור הרלוונטיים לכל הסכם והסכם ואת מסמכי המקור הנדרשים.במאמר קודם התחלנו בפרסום סדרת מאמרים בעניין הסכמי הסחר עליהם חתומה מדינת ישראל. אותם חומרי גלם ייחשבו כחלק מה-35% המהווים את הערך המוסף המקומי.חשוב שהיצואנים יהיו ערים לכך שבחישוב הערך המוסף המקומי הרווח בעסקה הינו חלק ממחיר המכירה והינו חלק ממרכיבי ה"מכנה" שבנוסחת החישוב. המאמר אשר יפורסם בשבוע הבא יתמקד בכללי המקור ותעודות התנועה הנהוגות בהסכמי הסחר שבין מדינת ישראל לאיחוד האירופאי / EFTA / תורכיה.
חשוב מאוד להכיר את הסכמי הסחר השונים, את כללי המקור הרלוונטיים לכל הסכם והסכם ואת מסמכי המקור הנדרשים.
במאמר קודם התחלנו בפרסום סדרת מאמרים בעניין הסכמי הסחר עליהם חתומה מדינת ישראל. המאמר הראשון היה מאמר רקע כללי, ובמאמר המתפרסם היום אנחנו מתחילים לדון בהסכמי הסחר השונים, בכללי המקור ובמסמכי המקור הרלוונטיים לכל הסכם והסכם. ההסכם הראשון אליו נתייחס הינו הסכם הסחר שבין ישראל לארה"ב.
הסכם הסחר ישראל ארה"ב
כמו בכל שאר ההסכמים גם בהסכם הסחר שבין ישראל לארה"ב יש לעמוד בשלושה תנאים, ובמצטבר, על מנת ליהנות מההקלות המוענקות בו.
על הטובין להיות מקוריים או עומדים בכללי המקור
"טובין מקורי" בהסכם זה משמעותו שהטובין הינם 100% תוצרת מקומית. במידה והטובין לא יוגדרו כמקוריים – דהיינו הם לא 100% תוצרת מקומית – עדיין אפשר יהיה ליהנות מההקלות המוענקות במסגרת ההסכם זאת במידה וניתן יהיה להגדיר טובין אלה כעומדים בכללי המקור.
מה התנאים הצריכים להתקיים על מנת שהטובין יוגדרו כעומדים בכללי המקור?
לשם עמידה בכללי המקור בהסכם הסחר שבין ישראל לארה"ב יש לעמוד בשני תנאים ובמצטבר:
- שינוי מהותי באופי המוצר – "שינוי מהותי" משמעותו ייצור מוצר חדש שונה במהותו, בשמו ובאופי השימוש בו, מחומרי הגלם ששימשו בייצורו.
- ערך מוסף מקומי של 35% לפחות ממחיר המוצר CIF (מחיר הכניסה למדינת היעד) – 35% ערך מוסף מקומי משמעותם שסך חומרי הגלם המקומיים בתוספת עלויות ישירות בתהליך הייצור (תכנון, פיתוח, עלויות עבודת הייצור, עלות הפעלת מכונות) יהוו לפחות 35% מהמחיר CIF של המוצר. עד 15% מתוך ה-35% יכולים להיות חומר גלם של המדינה השותפה להסכם. חומר גלם ישראלי במוצר אמריקאי או חומר גלם אמריקאי במוצר ישראלי בהתאמה. אותם חומרי גלם ייחשבו כחלק מה-35% המהווים את הערך המוסף המקומי.
חשוב שהיצואנים יהיו ערים לכך שבחישוב הערך המוסף המקומי הרווח בעסקה הינו חלק ממחיר המכירה והינו חלק ממרכיבי ה"מכנה" שבנוסחת החישוב. יחד עם זאת, הרווח לא מהווה מרכיב בערך המוסף המקומי. הוא אינו חלק "מהמונה" שבנוסחת החישוב. המשמעות היא כי ככל שיגדיל היצואן את שולי הרווח שלו כך ידלל את שיעור הערך המוסף המקומי.
הובלה במישרין
שטר המטען חייב להתחיל במדינת המקור. למשל, טובין תוצרת ארה"ב המיובאים לישראל חייבים לצאת לדרכם מנמל אמריקאי.
במידה והמטען יצא לדרכו ממדינת ביניים כלשהי ושטר המטען מתחיל באותה המדינה הרי שיש לצרף לטובין מסמך חתום על ידי רשויות המכס במדינת הביניים. על גבי מסמך זה מצהירה למעשה רשות המכס של מדינת הביניים כי הטובין – בכל עת שהותם באותה המדינה – לא עברו התרת מכס, לא נכנסו לשום מניפולציה מסחרית על אדמת מדינת הביניים והיו בכל זמן שהותם במדינה תחת פיקוח רשויות המכס המקומי. המסמך עליו יחתום המכס של מדינת הביניים נקרא Non Manipulation Certificate.
במידה והטובין עברו התרת מכס במדינת הביניים ויצאו מפיקוח המכס המקומי הרי שבמקרה זה אין מנוס אלא לשלם את מלא המכס שחל על המוצר.
צירוף של "מסמך העדפה תקין"
כאשר מבצעים יבוא מארה"ב לישראל יש לשים לב לשדה חשוב מאוד במסמך זה – שדה מספר 8 במסמך – בו מצוין קריטריון המקוריות של הטובין – US Certificate of Origin for Export to Israel.
כשהטובין מוגדרים כמקוריים במשבצת 8 תופיע האות הלועזית P עבור המילה Pure כלומר 100% תוצרת מקומית. במידה והטובין אינם מקוריים אלא עומדים בכללי המקור הרי שבמשבצת 8 תופיע האות Y עבור המילה Yield ולצדה ציון של אחוז מסוים (בין 35% ל-99%). נתון זה מבטא את הערך המוסף המקומי.
החתימות הנדרשות על התעודה – ביצוא מישראל לארה"ב על המסמך (Form A) חותם היצואן בלבד. ביבוא לישראל מארה"ב קיימת אבחנה: במידה והיצואן הינו היצרן בפועל, גם אז נסתפק בחתימת היצואן בלבד. במידה והיצואן אינו היצרן אך הוא מחזיק בידיו מסמך מטעם היצרן המאשר את מקוריות הטובין, גם אז נסתפק בחתימת היצואן בלבד. במידה והיצואן האמריקאי אינו היצרן בפועל ואין בידיו מסמך המאשר את מקוריות הטובין אזי נזדקק למספר חתימות: במשבצת 11 בתעודה חתימת לשכת המסחר המקומית, ובמשבצת 12 חתימת היצואן וחתימתו של נוטריון ציבורי.
יש לשים לב לכך כי המכס של המדינה המייצאת אינו חותם על התעודה ולמעשה אינו מהווה צד להסכם. הגורם האחראי על בדיקת התעודות ואימות הנתונים הינו רשויות המכס במדינת היבוא אשר רשאיות לפנות ליצואן בדרישה לספק נתונים לצורך בדיקה ואימות שיעור הערך המוסף המקומי המופיע במשבצת מספר 8 במסמך ההעדפה.
שלושה כללים אלה הם עיקרי התנאים הנדרשים בהסכם הסחר שבין ישראל לארה"ב
המאמר אשר יפורסם בשבוע הבא יתמקד בכללי המקור ותעודות התנועה הנהוגות בהסכמי הסחר שבין מדינת ישראל לאיחוד האירופאי / EFTA / תורכיה.
טיפ הזהב
בהסכם הסחר בין ארה"ב לישראל רשויות המכס של המדינה המייבאת הן האחראיות לאימות נתוני תעודת המקור. במידה ובדיקה שהתבצעה על ידי רשויות המכס לא הצליחה להעלות שהנתונים תקינים המכס מתייחס אל נתוני התעודה כלא תקינים, ולכן היבואן יידרש לשלם את המסים אותם לא שילם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.
יש להקפיד בין השאר על כך כי פרטי היצואן על גבי מסמך ההעדפה הינם פרטים מלאים ומדויקים על מנת שבעת הצורך ניתן יהיה לאתרו. במידה ובעת הבדיקה רשויות המכס לא איתרו את הספק, ולא הצליחו לוודא שהכל תקין, גם אז ייחשבו הנתונים כ'לא תקינים', ומי שיישא בתוצאות ובעלויות הכרוכות בכך יהיה היבואן. על היצואן להיות ערוך עם נתונים ולוודא כי אחוז הערך המוסף המקומי בטובין תואם את זה המופיע על גבי מסמך ההעדפה.
חיים פרי הינו מומחה בנושאי יבוא, יצוא וסחר בינלאומי ומייעץ מזה כ-20 שנה לחברות כיצד לחסוך בעלויות היבוא והיצוא. זהו מאמר נוסף בסדרת מאמרים בנושא תחום היבוא שמתפרסמת באתר PORT2PORT בימי חמישי. מאמרים שהתפרסמו בסדרה זו עסקו בתנאי ה-INCOTERMS, ביטוח מטענים, שיטות תשלום שונות ועוד. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר www.multisphera.com
