תקציר
סעיף 14 לפקודת המכס מסביר מהו פיקוח רשות המכס. המכס יטען (כפי שידוע לנו מאחד המקרים שבהם טיפלנו) שביטול הצהרת היבוא נועד לעקוף את הוראות החוק בעניין מועד החיוב במס, ולכן המכס יסרב לאשר את תיקון הצהרת היבוא. סיכומו של דבר, אם שחררתם מוצר והמס שחל עליו בוטל – אפשרויות הפעולה להשבת המס מועטות ביותר.פורסם באתר port2port
לאחרונה עולם מסי היבוא חווה הפחתות של מכסים, כמו גם העלאה של מסי קנייה, ולאחר מכן הפחתה של מסי קנייה. התוצאה היא מקרים שבהם יבואנים שחררו מוצרים ושילמו עליהם מסי יבוא, וזמן קצר לאחר מכן הופחתו שיעורי המס. האם ניתן לבקש את השבת מסי היבוא מרשות המכס?
לאחרונה עולם מסי היבוא חווה הפחתות של מכסים, כמו גם העלאה של מסי קנייה, ולאחר מכן הפחתה של מסי קנייה. קיצורו של דבר – עולם דינמי ובלתי יציב. התוצאה הבלתי נמנעת של המצב הזה היא מקרים שבהם יבואנים שחררו מוצרים ושילמו עליהם מסי יבוא, וזמן קצר לאחר מכן הופחתו שיעורי המס, והיבואנים נתקעו עם מלאי יקר בשוק שמצפה למחירים נמוכים בעקבות הפחתת המס.
במקרה כזה ינסו היבואנים לבקש את השבת מסי היבוא מרשות המכס, והשאלה היא האם הדבר אפשרי.
על מנת לענות על השאלה הזאת יש להבין מהו מועד החיוב במס. בכל הנוגע למס קנייה, קובע חוק מס קנייה כי ביבוא טובין חל החיוב במס בשעת פדייתם מפיקוח רשות המכס (סעיף 5 ב). לכן נשאלת השאלה מהו מועד הפדייה מפיקוח רשות המכס. סעיף 14 לפקודת המכס מסביר מהו פיקוח רשות המכס. הסעיף קובע שטובין שיובאו יהיו נתונים לפיקוח רשות המכס משעת ייבואם ועד למסירתם לצריכה בארץ או עד ייצואם. ושעת היבוא היא זמן כניסתה של האנייה המביאה את הטובין לתחומי אותו נמל שבו יש למסור מצהר ולפרוק את הטובין (ביבוא ימי), או הזמן שבו חצו הטובין את הגבול (ביבוא שאינו ימי). בשורה התחתונה, בכל הנוגע למס קנייה – המועד הקובע הוא מועד המסירה לצריכה בישראל. זהו גם המצב בנוגע למע״מ ביבוא.
בכל הנוגע למכס, קובע סעיף 123ב לפקודת המכס שהמכס על טובין מיובאים שחלה חובה להגיש לגביהם הצהרת ייבוא.. ישולם בעת הגשת הצהרת הייבוא, וסעיף 124 לפקודת המכס קובע שמכס ישולם לפי השיעור החל במועד התשלום. מכאן עולה, שאם הצהרת היבוא הותרה על ידי המכס והיבואן העביר את הסחורה למחסניו, היבואן לא יוכל לבקש את השבת מסי היבוא, שכן אירוע המס כבר חל.
מקרה כזה אירע בעבר, בשנת 2017. בסוף חודש אפריל 2017 חתם שר האוצר על צו שנכנס לתוקף באופן מיידי, ואשר ביטל את מס הקנייה בשיעור 15% שהוטל על יבוא טלפונים סלולריים. במצב שנוצר בו המס התבטל באופן מיידי וללא התרעה מוקדמת, יבואנים ״נתקעו״ עם מלאי גדול של סחורות ששולם עליהם מס מבלי שניתנה תקופת מעבר. מחד, בשל ביטול המס, קמה ציפייה של הצרכנים להורדת מחירים ומכירת מכשירים ללא מס, ומאידך חשוב לזכור כי מדובר בסחורות שעליהם שולם מס, ולכן כל הפחתה של מחירי המכירה עשויה לשחוק את רווחי היבואנים.
בניסיון למצוא פתרון למצב שנוצר, ולאחר ביטול המס, הודיע מנהל המכס כי במקרה שבו יבואנים ישיבו לספקים בחו״ל את הטלפונים הסלולריים שיובאו, שולם עליהם מס, ואשר טרם נמכרו בישראל, תשיב רשות המכס ליבואנים 90% מסכום מס הקנייה ששולם, בהתאם לסעיף 156 לפקודת המכס.
עוד הודיעה רשות המכס כי התנאי לקבלת ההישבון, הוא שאותם מכשירים ספציפיים שיוחזרו לחו״ל, לא ישובו לישראל לאחר מכן, ולא יתבקש בגינם פטור ממס קנייה, ודרשה כי היבואנים יחתמו על התחייבות כזו.
כיום סעיף 156 לפקודת המכס תוקן וניתן לקבל השבה מלאה של מס הקנייה או של המכס. ואולם, רשות המכס תעמוד על כך שלא יהיה מדובר בדלת מסתובבת ושלא יהיה מצב שהטובין יוצאו מישראל, והמס לגביהם יושב ליבואן, ולאחר מכן ייבא היבואן שוב את אותם טובין לישראל ללא המכס או מס הקניה (שבוטלו). ומה קורה אם היבואן הגיש הצהרת יבוא והיא הותרה על ידי המכס, אבל הסחורה נותרה עדיין פיזית בנמל או במחסן ערובה?
אם מדובר במכס – ניתן לטעון שהמועד הקובע הוא מועד הגשת הצהרת היבוא או התרתה, שכן פקודת המכס קובעת שהמכס על טובין מיובאים שחלה חובה להגיש לגביהם הצהרת ייבוא…ישולם בעת הגשת הצהרת הייבוא, והוא ישולם לפי השיעור החל במועד התשלום״. ניתן לכן לטעון שהמועד הקבוע הוא מועד הגשת הצהרת היבוא או התרתה. אפשר לטעון שהדברים אינם ברורים דיים, ולכן המועד המאוחר ביותר שאפשר להציע אותו, בהיקש ממס קנייה, הוא מועד שחרור הטובין מפיקוח המכס, ובזה מיד נדון.
אם כן, בנוגע למס קנייה, ומה קורה אם היבואן הגיש הצהרת יבוא והיא הותרה על ידי המכס, אבל הסחורה נותרה עדין פיזית בנמל או במחסן ערובה? הנושא הזה נידון לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון בת״א 48263-11-18 ניופאן בע״מ נ׳ מדינת ישראל – רשות המסים (אגף המכס והמע״מ), שניתן על ידי כבוד השופט רפי ארניה.
היבואן טען שמועד אירוע המס הינו המועד שבו יצאו הטובין משערי מחסן הרישוי (״מסירתם לצריכה״ – כמאמר סעיף 14 לפקודת המכס). לטענת היבואן, עד למועד זה הטובין מצויים למעשה תחת פיקוח רשות המכס, באמצעות ״מוט השליטה״ שלה – מחסן הרישוי. כל זמן שהטובין במחסן הרישוי, הם נתונים לזכות הבדיקה של רשות המכס (כפי סמכותה בסעיף 16 לפקודת המכס).
המכס טען, כי מועד אירוע המס הוא פדיית המוצרים מהמכס – היינו, קבלת התרה לצריכה או התרה לאחסון במחסני רישוי. היתרים אלה (למעשה – אחד משניהם) ניתנים רק כנגד תשלום מס הקנייה מרגע שניתן אחד מהיתרים אלה ביחס לטובין, הטובין משוחררים הלכה למעשה מפיקוח המכס, והיבואן רשאי להוציאם ממחסן הרישוי כל אימת שיחפוץ בכך ולפי רצונו.
לטענת המכס ״אין הבדל מבחינת המכס בין מי שהוציא את הטובין למחסן פרטי שלו שאינו מחסן רשוי בפיקוח המכס לבין מי שבחר מסיבות תפעוליות או מסחריות שלו להותיר את הטובין במחסן הרשוי עד לשיווק הטובין (בכפוף למגבלת הזמנים הקבועה בדין). גם כך וגם כך הפיקוח של המכס על הטובין שהותרו הסתיים, והיבואן רשאי לעשות בהם, כאמור, כרצונו״.
בית המשפט קיבל את עמדת המכס. לפיכך, המסקנה היא שאם היבואן הגיש הצהרת יבוא והיא הותרה על ידי המכס, אבל הסחורה נותרה עדין פיזית בנמל או במחסן ערובה, לא ניתן יהיה לקבל השבה של המס.
הואיל וכך, ינסה היבואן המתוחכם ללכת בדרך עוקפת ולשאול האם ניתן יהיה לבטל את הצהרת היבוא, כלומר – ללכת אחורה בזמן ולהחזיר את הטובין לפיקוח המכס. התשובה היא שלילית כמובן. נהלי המכס קובעים (נוהל תהליך שחרור, סעיף 12) כי בכל מקרה אין לבטל הצהרת יבוא כאשר הביטול נועד לעקוף הוראה חוקית. המכס יטען (כפי שידוע לנו מאחד המקרים שבהם טיפלנו) שביטול הצהרת היבוא נועד לעקוף את הוראות החוק בעניין מועד החיוב במס, ולכן המכס יסרב לאשר את תיקון הצהרת היבוא. סיכומו של דבר, אם שחררתם מוצר והמס שחל עליו בוטל – אפשרויות הפעולה להשבת המס מועטות ביותר.
