שטר המטען הימי

כללי 

כאשר המטען מובל בתנאים של חכירת ספינה שלמה ולא על יסוד מטען בודד הנמסר לחברת ספנות אשר מקיימת שירות סדיר בין נמל היצוא לנמל היעד – יקבע חוזה החכירה את תנאי חוזה ההובלה הימית ובעניין זה אין שום הגבלות על תנאי חוזה זה משום שיש להניח שהסכמי חכירה נחתמים אך ורק בין מומחים המכירים היטב את הנושא והמודעים לסיכונים שנטלו על עצמם. מאידך גיסא כאשר מדובר בשיגור מטען בודד שונה המצב לחלוטין ובמקרה כזה נתונים בד”כ שולח המטען והמקבל לחסדי חברת הספנות שתקבע את תנאי ההובלה אשר מודפסים על גב טופס סטנדרטי הידוע בשם שטר מטען ימי (B/L – Bill of Lading).

תכונותיו של שטר המטען

קבלה הניתנת על ידי סוכן חברת הספנות עבור הטובין שהוטענו על אניה.

סוכנה של חברת הספנות מאשר כי קיבל לרשותו את הטובין. מאחר ושטר המטען נחתם על ידי סוכן האניה (רב החובל או כל אדם אחר שבסמכותו לחתום על שטר המטען) הרי שההנחה היא שלחותם מידע מדויק בכל הקשור לאותו מטען וכמו”כ ידועה לו כמותם ומצבם של המטענים – שכן אחרת לא היה חותם על השטר. יש לציין שהחוק רואה בשטר המטען אישור בלבד לגבי קבלת המטען, אישור שאינו מהווה ראיה חותכת בקשר לכתוב בשטר המטען אלא ראיה לכאורה שאכן הכמות שאמורה היתה להישלח אמנם נשלחה.

כאשר יצואן מצהיר הצהרה לגבי כמות הטובין ע”ג שטר המטען ולסוכן חברת הספנות אין אפשרות לבדוק את אמיתות ההצהרה, יכול סוכן האניה להדגיש עלגבי שטר המטען שהכמות שהוכחה אינה ידועה ואז, שטר המטען אינו מהווה הוכחה לגבי כמות המטען שהועמסה.

תעודת בעלות 

המחזיק בשטר המטען באופן חוקי נחשב לבעלים החוקיים של המטען ולמעשה המחזיק בשטר המטען כאילו החזיק המטען עצמו – כך יכול המחזיק בשטר המטע ןלמכור אותו לגוף זר ובכך להעביר את הבעלות לגוף זה.חשוב לציין שלא כל שטר מטען ימי הוא מסמך סחיר שניתן להעביר בעלות בטובין על ידי הסבתו. רק שטרי מטען אשר במשבצת Consignee שלהם (ראה להלן – מילוי שטר המטען הימי) מופיע אחד משלושת הביטויים שלהלן:

1.  To Order
2. To Order & Consignee
3. To Order of Shipper

ראיה לתנאי ההסכם

שטר המטען הימי הוא איננו חוזה ההובלה אלא רק ראיה לתנאיו. ההסכם עצמו נעשה לפני שסוכן האניה הטביע את חתימתו על גבי שטר המטען.

הסכם נעשה בנקודת זמן מסוימת כאשר הצעתו של המוכר (במקרה שלפנינו: בעל האניה המוכר את שרותיו) מתקבלת על ידי הקונה (היצואן או היבואן ) אשר רוכשים את שרותיו של בעל האניה, דהיינו חייבים להיות שני אלמנטים: אלמנט ההצעה ואלמנט הקבלה. כאשר יצואן עומד לייצא את מטענו (או יבואן לעשות יבוא) טבעי שיבואו במשא ומתן עם מספר חברות ספנות (בעלי אניות) ומהם יקבל הצעות שונות. כאשר התנאים והמחיר של אחת מההצעות מתאים לדרישותיו הוא מקבלה, אזי ההסכם למעשה בוצע. למעשה לא לבעל האניה ולא ליצואן/יבואן יש מסמכים כלשהם המתארים את ההסכם לפרטיו. היצואן יקבל את שטר המטען רק לאחר שהמטען הוטען על האניה ועקב כך, שטר המטען מהווה ראיה לתנאי ההסכם, בלבד.

סוגי שטרי מטען 

מקובל להבחין בין סוגים שונים של שטרי מטען ימיים כגון שטרי מטען נקיים (Clean) או פגומים (Foul) , שטרי מטען המעידים על הפלגה (Shipped) או המאשרים קבלת מטען (Received for Shipment), שטרי מטען ישירים (Direct) ושטרי מטען המכסים שטעון (Through).

לסוג שטר המטען חשיבות רבה שכן יש סוגים של שטרי מטען אשר אינם עונים על דרישות תנאי מכר מסוימים. כאשר, לדוגמא, שטר המטען איננו מעיד על הטענה בפועל על הספינה (אלא רק מאשר קבלת המטען על החוף ) או כאשר שטר המטען מעיד שמצבו הנראה לעין של המטען כפי שהתקבלה טענה הוא פגום או מקולקל או כאשר שטר המטען כולל תאור משקל שאינו מתאים למשקל שנמכר הרי יוכל מי שרכש את המטען או לעיתים הבנק שהוא מינה כסוכן לתשלום) כאשר התשלום נעשה בתנאי אשראי דוקומנטרי) לסרב לקבל את שטר המטען בטענה שהוא כולל הסתייגות המעוררת ספק לגבי ביצוע חוזה המכר המוסכם בין הצדדים. מסיבהזו חשוב ביותר ליצואן להבטיח ששטר המטען יתאים בתיאוריו במאת האחוזים לתיאור המפורט של הטובין שנמכרו במסגרת חוזה המכר שלו עם הלקוח. זו גם אחת הסיבות לכך שסוגים שונים של שטרי מטען מפורטים בכללים ונהלים האחידים לאשראים דוקומנטריים.

מקור המאמר: מכון הייצוא