ההסכם הכללי לסחר ומסים – הסכם גאט”ט, והסכמי הסחר בין מדינות נועדו לקדם את הסחר הבינלאומי החופשי ולהסיר את המחסומים על דרכי הסחר. אולם בצד ההכרה בחשיבות הסחר החופשי קיימת הסכמה רחבה כי על הסחר החופשי להיות הוגן.

על  יסוד הכרה זו הסכימו המדינות המאוגדות בארגון הסחר העולמי, WTO, לנקוט באמצעים נגד היצף (Anti-dumping measures) ונגד מחיר נתמך (Counterveiling measures).

האמצעים נגד היצף ומחיר נתמך מעוגנים בחוק היטלי סחר, התשנ”א-1991, אשר החליף את החוק למניעת היצף התשל”ז- 1978.

החקיקה הישראלית נסמכת, ברוב הוראותיה, על העקרונות המקובלים לגבי נושאים אלו בהסכמי הסחר הבינלאומיים ודומה לחקיקות הלאומיות של מרבית שותפי הסחר של ישראל  וכן של המרכזיות שבהן – האיחוד האירופי וארה”ב.

הסכם גאט”ט, שנחתם ב-1947 ואליו הצטרפה ישראל בשנת 1962, קבע לראשונה את המסגרת לטיפול בהיצף ובמחיר נתמך. עם חלוף השנים, ובמסגרת סיבובי המשא ומתן שהתקיימו בגאט”ט, גובשו העקרונות ונקבעו כללי הפעולה  להפעלתם.

הסכם ההיצף – עקרונות ומסגרת לחקיקה במדינות שהצטרפו להסכם​

ההתפתחות בהסדרי ההיצף והמחיר הנתמך ועיגונם במסגרת הסכמי סחר בינלאומיים, מולטילטרליים ובילטרליים, צועדת יד ביד עם מגמת הליברליזציה בסחר חוץ.

הפחתת מכסים, הסרת הגבלות כמותיות וביטול מגבלות לא מכסיות אחרות הגבירה את החשיפה ליבוא מתחרה. ההגנות על הייצור המקומי הצטמצמו בעיקרן לתחום הסחר ההוגן.

הקהילה הבינלאומית אימצה את העיקרון כי גרימת נזק לייצור  מקומי על ידי ייבוא במחירי היצף או במחיר נתמך אינה הוגנת ומאפשרת נקיטת אמצעים למניעת הנזק.

משהתברר כי אמצעים נגד היצף מופעלים על ידי מדינות שונות באורח שלא תמיד תואם את עקרון הסחר החופשי, נקבעה בהסכמי ה- WTO מערכת כללים מפורטת ליישום העקרונות ונוצרו מסגרות משפטיות ונוהליות לביצוע.

הסכמי ה- WTO הם תוצאת פשרה בין אינטרסים כלכליים מנוגדים של מדינת הייבוא, מדינת הייצוא, היבואנים, היצואנים, היצרנים המקומיים והיצרנים הזרים. ההסכמים מכבידים על הגשת תלונות לעומת המצב שלפני ההסכמים ודורשים הקמתה של מערכת מנהלית, כלכלית ומשפטית מורכבת הקובעת מגבלת זמן  לטיפול בתלונות.

יישום ההסכמים בארץ

החוק

החוק המסדיר הטלת היטל היצף והיטל משווה הוא חוק היטלי סחר, התשנ”א -1991, אשר נכנס לתוקף ב- 1.1.1991. החוק ביטל  את החוק למניעת היצף שנחקק ב-1977.
תיקון החוק מ- 1977 נבע מהצורך להתאים את הוראותיו המהותיות לגאט”ט (ההסכם הכללי לסחר ומסים), במיוחד עם חתימת הסכמי הסחר החופשי עם הקהילייה ועם ארה”ב והצטרפות ישראל לקוד הסובסידיות. תוכנית הליברליזציה בייבוא והחשיפה האיצו את קבלת חוק היטלי סחר, בשנת  1991.

היישום המנהלי

ההסכמים הבינלאומיים אינם קובעים את מסגרות הביצוע, הארגוניות והמשפטיות, ליישומם וכל מדינה חופשית לקבוע את המסגרות לעצמה. חוק היטלי סחר, כמו גם החוק שקדם לו,  נקבע בתחום סמכותו של שר התעשייה והמסחר.
החוק קובע כי השר ימנה “ממונה”. החוק מקנה לממונה סמכויות ביצוע, חקירה והחלטה וקובע מועדים מוגדרים לביצוע פעולות  וקבלת החלטות.

החוק קובע כי תמונה “וועדה מייעצת” שהיו”ר שלה יהיה משפטן וחבריה יהיו בעלי ידע ומומחיות בכלכלה וסחר חוץ. תפקיד הוועדה לעיין בממצאי הבדיקה של הממונה, לשמוע את הצדדים  להליך ולהמליץ בפני השר אם להטיל היטל אם לאו.

התאמת החוק להסכמי ארגון הסחר העולמי

ישראל אישררה את ההסכמים והצטרפה לארגון ה- WTO (אשר החליף את גאט”ט), בכך קיבלה על עצמה גם את ההסכמים בנושאי היצף ומחיר נתמך וגם את החובה להתאים את החקיקה  הפנימית להסכמים אלה. מדינת ישראל התחייבה, אפוא, מתוקף הצטרפותה להסכמים להתאים באורח מלא את חוקיה להסכמי ה- WTO.

משרד הכלכלה והתעשייה ניסח טיוטת הצעת חוק העוסקת בהיטל היצף והיטל משווה. הצעה זו נועדה להתאים את החוק הישראלי להסכמים בדבר היצף ומחיר נתמך. כן, נועדה הצעת  החוק לתת ביטוי נוסף ללקחים שהופקו בעת יישומו ואכיפתו  של החוק הקיים.